הקדמה

אני לא זוכר מתי, אבל לגמרי זוכר איך זה היה – "בוא'נה, הוא סוג של דראזן הבחור הזה!!!", אמרתי לעצמי כשראיתי לראשונה, או אולי שמתי לב לראשונה, לסטף קרי. זה רגע כזה, שפתאום מבליח, ואתה קולט שמישהו הוא ממש כמו מישהו, אפילו אם את אחד מהם לא ראית כבר איזה עשרים שנה, ולמרות שבמהלך השנים הללו ראית לא מעט צלפים, אף אחד לא גרם לך לפלוט את המשפט הזה.

נזכרתי ברגע הזה לפני כשנתיים, ושאלתי את עצמי "האם, מדוע, וכיצד, דראזן פטרוביץ' הוא אביו הרוחני של סטף קרי?". ואז עלו דוגמאות נוספות – מייקל וקובי, ארווידאס ויוקיץ', לברון ולוקה, (וגם בעיטות בננה של בניון שהבליחו את מלמיליאן, למשל). אז תהיתי – איך זה בעצם קורה, הלינקאג' הזה שנוצר לו כך פתאום, בין דמות X לדמות Y, למרות מרחק עצום בשנים, בקילומטרים, בשינויים באופי המשחק, והכל?

כך נקלעתי להרהור ארוך, מסועף, ומתפתל שכלל מגוון שחקנים ומאמנים, "אבות" שלהם, "בנים" שלהם, ושאר קשרי משפחה שונים ומשונים, פיקטיביים יותר או פחות. התוצאות, כרגיל, הפכו לסדרת פוסטים (12 במספר) שיפורסמו כאן לסירוגין יום כן/יום לא.

הפוסטים, ברובם, ארוכים ועמוסים יחסית. הרופא המליץ לקרוא לפני, אחרי, או תוך כדי הארוחה, כל עוד יש לכם זמן וקשב.

פרק 1 – אב למספר ילדים

האמת שזה טבעי. יש מישהו שהוא ממש חבל על הזמן, אז כל העולם ואשתו, וגם ילדיו, עוקבים אחריו בהערצה. ואז לפחות חלק מהילדים, המעריצים, העוקבים והחקיינים, זוכים לעשות את מה שחלמו לעשות על הבמה הגדולה מכולן. ואז אנחנו, מהכורסא, מסתכלים ואומרים "וואלה, Y הוא באמת כמו X".

משפחת ג'ורדן

נתחיל במייקל ג'ורדן, ובשלושת ילדיו – קובי, קוואי ואנט.

נראה לי כמעט מיותר לפרט על קובי בריאנט, והקשר שלו למייקל, אז רק נגיד שקובי העריץ את מייקל מילדות, לקח על עצמו ללמוד ממנו, הן באמצעות צפייה במשחקים, והן באמצעות פניה ישירה לאיש עצמו (גם אם זה בשתיים או שלוש לפנות בוקר):

וגם אם, לטעמי, הבן מעולם לא הגיע לרמתו של אביו (כמו שאר שחקני הנ.ב.א, במקרה הזה), בהחלט אפשר למצוא קווי דמיון בולטים ביניהם בכל הקשור לסגנון המשחק:

או כמו שמייקל הגדיר את זה "קובי גנב את כל התרגילים שלי".

בעניין קוואי היחסים מורכבים יותר, ולטעמי גם מעניינים יותר.

ראשית, קובי הוא "צאצא ישיר" של מייקל במובן זה שהוא "גדל על מייקל" – קובי היה בן 7 כשמייקל הצטרף לליגה, בן 13 כשמייקל זכה באליפות הראשונה, ובן 18 כשהצטרף בעצמו לליגה ושיחק שנתיים מול מייקל בשיאו. קוואי, לעומת זאת, היה בן 7 כשמייקל זכה באליפות האחרונה שלו, ודווקא "גדל על קובי", שכיכב בליגה, ובלוס אנג'לס מכורתם, במהלך שנות ילדותו.

לכן, לכאורה, הגיוני יותר להגדיר את קוואי כ"בן של קובי", כולל התואר הנגזר מכך, "נכד של מייקל". אז מדוע אני "מתעקש" להגדיר את קוואי כ"בן של מייקל"? לטעמי, עם כל הדימיון, הממשי והנשאף, בין קובי למייקל, קיימים היבטים בהם קוואי מזכיר את מייקל יותר מאשר קובי.

אחד ההיבטים הוא גודל כף היד, שגם אם לא ברור לי בדיוק איך זה משפיע על יכולתם ומשחקם של שחקנים על הפרקט, אפילו פיל ג'קסון טען שזה עשה את ההבדל בין קובי למייקל

ההיבט השני קשור בקבלת החלטות. מייקל, לפחות אם זכרוני אינו בוגד בי, ויתכן שמדובר בעיקר במייקל "המאוחר" ולא במייקל "המוקדם", כמעט ולא טעה. נדיר מאד שחשבתי לעצמי – "איזו טעות, הוא היה צריך לעשות ככה ולא ככה". זה כמובן היבט שקיים גם אצל שחקנים גדולים אחרים, שחלקם שונים מאד ממייקל (בירד, מג'יק, סטוקטון, דאנקן, לברון, יוקיץ'), אבל בספר שלי קוואי נמצא גם הוא ברשימה הזו, בעוד שקובי פחות. לא מעט פעמים התרשמתי שקובי מקבל את ההחלטה הפחות מדויקת ואף הלא נכונה.

ההיבט השלישי, והוא לא בלתי קשור לשני, קצת קשה להגדרה, ואני מכנה אותו "חדות הביצוע", כלומר גם אם קיבלנו את ההחלטה הנכונה, עכשיו צריך לממש אותה באופן הטוב ביותר. קוואי, כשהוא בריא, חד כתער ומדויק להפליא, הן בהתקפה והן בהגנה. מקובל לדמות אותו לרובוט, ואני אוסיף את הדימוי של מנתח כירורגי – כל תנועה מדויקת, מהירה וחזקה בדיוק במידה הדרושה, ללא שום תנועה מיותרת או בזבוז של זמן, פוטנציאל או אנרגיה – ממש אופטימום גלובלי, כאילו תוכנת על ידי מחשב. רובוט כירורגי. מייקל, בוודאי בערוב ימיו, אחרי שמיצה את ההתעופפויות נוסח ווסטברוק, היה גם הוא חד, יעיל ומדויק, כמו שניתן לראות בשניות הסיום של המשחק האחרון נגד יוטה בפיינלז של 1998 – זז "לאיטו" מאחורי מאלון, חוטף את הכדור, מתקדם "לאיטו" לעבר הסל של יוטה, כל העסק ממש מרגיש כמו סלואו-מושן של טיול בפארק – הכל מדוד ולפי הצורך.

עכשיו תראו את המהלך הזה של קוואי – התנועה ושפת הגוף דומות לשל מייקל, ובנוסף התרשמתי מרמת הדיוק במהלך, ומיינד יו שקוואי חודר לצבע עמוס בשלושה שחקנים, אחד מהם אמנם לילארד, אבל השניים האחרים שחקני הגנה אדירים.

רק לחדד, אני וודאי לא טוען שקובי היה "קהה", ממש לא… אבל על "ציר החדות" הנמתח לו ממייקל (ואחרים) ועד לווסטברוק, הייתי ממקם את קוואי קרוב יותר למייקל יחסית לקובי.

גם דוק ריברס טען, ב-2019, שקוואי "הכי דומה לג'ורדן", וזאת למרות שקוואי משחק בעמדה 3, בעוד שקובי, כמו מייקל, ב-2, וקוואי גם מעט גבוה יותר משני האחרים (2.02 מול 1.98 של מייקל וקובי), ולמיטב התרשמותי גם רחב וכבד יותר מהם.

הדרייב המטורף שאפיין את מייקל וקובי אולי נתפס כמעיד על כך שקובי דומה יותר למייקל, יחסית לקוואי, אבל אני חייב להודות שזה נראה לי עניין של אופטיקה יותר מאשר של מהות, כלומר אני לא חושב שקוואי פחות מטורף משני האחרים, הוא פשוט פחות אקסטרוברטי מהם, ולמרבה הצער גם יותר פצוע.

הילד השלישי הוא אנתוני אדוארדס, וכאן הכרונולוגיה משחקת תפקיד משמעותי עוד יותר, ראשית מכיוון שאנט נולד שלוש שנים אחרי שג'ורדן זכה באליפות האחרונה שלו, וראה את קובי זוכה באליפויות רק כשהיה בן 8 ו-9. שנית, מכיוון שהמשחק השתנה. למעשה, השחקן הנערץ על אנט הוא דווקא קווין דוראנט – לא רק צעיר מקובי בכעשור, אלא גם שחקן גבוה שעושה את עיקר הנזק מבחוץ, בעוד שמייקל וקובי, הנמוכים יותר, התבססו בעיקר על הטבעות אדירות ומשחק מיד ריינג'.

מה שמעביר אותנו לאחד ההיבטים המעניינים בניתוח גניאולוגיה משפחתית – שהדמיון בין אבות לבניהם מתקיים במקביל לשינויים החלים בעולם בתקופות השונות, שהרי הליגה שמייקל שיחק בה שונה מהותית מזו שמשחק בה "בנו" אנט, כמו שגם העולם שבו חיו אבותינו שונה מהותית מעולמנו אנו. לא תמיד קל להצביע במדויק על השינוי הזה, אבל אם בכל זאת מנסים… אז כשסבא שלי נולד היו בעולם מיליארד איש, 10,000 מכוניות ואפילו לא מחשב אחד לרפואה… ובליגה אפשר להסתכל על נתוני הקליעה משלוש:

בכל הקשור לאחוזי הקליעה בכחול – קל לראות שמייקל וקובי קולעים מהטווח באופן בינוני למדי (מוצג כאן האחוז של מייקל בשיקגו, תוך העלמת העדויות הקשות על התקופה בוושינגטון, שבה עמד על 24.1% אחוז מזעזעים… אבל "כבד את אביך ואת אימך", אתם יודעים, אז זרמתי). עוד ניכר שאנט קולע לא רע בכלל מעבר לקשת, כראוי לשחקן מוביל בעשור השלישי של המאה ה-21, ושקוואי, כמו שרמזתי לכם קודם לכן, שחקן יעיל בצורה בלתי סבירה, כשהוא מגיע לליגה כמעט במקביל למהפכת השלשות, מתאים את עצמו, וקולע כמעט 40% פסיכיים בקריירה! פשוט לא יאמן.

אם מסתכלים על מספר הזריקות התמונה מתבהרת עוד יותר – מייקל, בשנות ה-80 וה-90, זרק רק 1.8 זריקות למשחק מעבר לקשת. רק לשם השוואה, נתון כזה, בעונת 2025, היה ממקם אותו במקום ה-194 בליגה, יחד עם חיימה חאקז, ואי שם בין אונייקה אוקונגו (2.0) לקלאל ווייר וזאק קולינס (1.7). ורק לשם השוואה, היוסאג' שלו בשיקגו עמד על 33.5 בעוד ששלהם עומד על 17 בממוצע, כלומר כחצי משל מייקל, כלומר שהוא נגע בכדור בערך פי שתיים מהם.

קובי וקוואי זורקים 4.1 זריקות לשלוש במשחק, ויש כאן, לטעמי, אינדיקציה נוספת למה שטענתי קודם לכן – שקוואי מקבל החלטות טוב יותר, והוא גם חד יותר ויעיל יותר מקובי, מכיוון שהוא לוקח את אותו מספר זריקות מהטווח, וזאת למרות שהוא קולע יותר טוב, ולמרות שהוא עושה זאת בעידן שהפך את השלשה ללגיטימית יותר. נכון שקובי בילה כמה עונות בקבוצות חלשות יחסית, ש"חייבו" אותו לזרוק יותר, בעוד שקוואי שיחק בעיקר בקבוצות צמרת, אבל אני עדיין לא מצליח להבין למה קובי זרק כל כך הרבה מבחוץ, במקום להמשיך להיכנס פנימה.

אנט, שובב שכמותו, זורק פי 2 מקובי ומקוואי, ופי 4 ממייקל. אנט קולע טוב מעבר לקשת, והיוסאג' שלו גבוה כמעט כמו של מייקל (29 מול 33.5), אבל ההפרשים העצומים האלה נובעים, בראש ובראשונה, מכך שהמשחק השתנה, ולכן אפילו שחקן "דמוי מייקל" כמו אנט – עם הקפיצה המטורפת, הגוף החזק, והחיוך החמוד – עולה לשלשה לעתים תכופות כל כך. מה היה קורה אם מייקל היה משחק בימינו אנו? האם היה משליך שלשות בדומה לאנט, (שזרק שלשות יותר מכל אחד אחר בליגה העונה)? לא יודע, אני מעריך שהיה זורק יותר משזרק אז, לא יודע בדיוק כמה.

מה שכן, לפחות בשלב זה של הקריירה שלו, אלה לא רק השלשות שמבדילות בין אנט לבין אביו, שלא חסך ממנו ביקורת (פיקטיבית, כן? מבוססת AI) בתום סדרת גמר המערב נגד אוקלהומה.

לא שרגא, לא שכחתי אותך, ואני מסכים שיש דמיון, אבל אתה פוינט גארד ולא שוטינג גארד, פחות אתלטי, עם סגנון פחות עוצמתי ויותר חלקלק, ובן אדם הרבה הרבה הרבה יותר נעים, אז אתה פחות מתחבר לי.

משפחת קרוסאובר

משפחת קרוסאובר כוללת את אבי המשפחה, טים הארדוואי, את הבנים אלן אייברסון וקיירי אירווינג, ובקו מקווקו (מאד מקווקוו), גם את הבן החורג, הכבשה השחורה של המשפחה, טימי הארדוואי ג'וניור. וזה דווקא יפה, שלפעמים הבנים המובהקים הם לא הבנים הגנטיים, ("קיבלתי את הגנים של אמא", הודה בפניי THJ ברגע של כנות), אלא מי שהטבע / המזל / אדושם, חנן אותם במה-שזה-לא-יהיה שמאפשר להם להידמות לאביהם.

כאן אפשר לראות את הקרוסאובר של בן הבכור, אייברסון:

כאן אפשר לראות את הקרוסאובר של הבן שני, קיירי:

וכאן אפשר לראות את הקרוסאובר של הבן השלישי, טימי הארדוואי ג'וניור:

כמובן שהבנים הללו לא היו היחידים שלמדו מה-T ב-Run TMC – הבחור השפיע על המון שחקנים:

הידעת? – Run TMC נקראו כך לא רק בשל ראשי התיבות של טימי הארדוואי, מיץ' ריצ'מונד וכריס מאלין, וסגנון המשחק המהיר שלהם, אלא גם כטייק אוף על להקת ראפ בשם Run DMC. אני לא ידעתי.

בפרק זה ראינו איך אב אחד משפיע על מספר ילדים. בפרק הבא נעסוק בבן למספר אבות.

מקורות: בסקטבול רפרנס, פייסבוק, הופס, וויקיפדיה, ועוד ועוד